פסק-דין בתיק ת"ק 40046-09-11

1.         התובעים הגישו תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי בסך של 13,700 ש"ח בשל עיכוב בטיסה במשך כ-15 שעות, דהיינו, הטיסה נקבעה לשעה 01.20 ויצאה בפועל בשעה 17.00 ולהצדקת תביעתם, מעלים התובעים, בין היתר את הטענות הבאות:

            א.         המטוס מבריסל נחת באיחור של שעה ולאחר שכבר הוכנסו מחצית מהנוסעים למטוס, הודיעו לכולם שלא יספיקו להמריא לפני עוצר הטיסות והחזירו את הנוסעים לאולם. באולם החלה דיסאינפורמציה, חוסר מקצועיות של דיילות הקרקע וזלזול בנוסעים, שבאה לידי ביטוי בכך, שבתחילה אמרו שהטיסה תצא בשעה 04.00 והנוסעים הושארו בשדה וכאשר הגיעה שעה זו, הודיעו שהטייסים צריכים לישון ודחו את הטיסה לשעה 12.20 ורק בשעה 05.20 הועברו התובעים למלון.

                        בשעה 09.00 הודיעו שוב, שהטיסה תתעכב ותצא בשעה 16.50 ובסופו של יום יצאה בשעה 17.00.

            ב.         לטענת התובעים, סירבה חברת "לאופר", שרותי קרקע של הנתבעת להעביר אותם לטיסות חלופיות, למרות שהתובעים ביקשו שוב ושוב ונוסעים שהיו להם טיסות המשך הקימו צעקות וחלקם יצאו בבוקר בטיסות אחרות ואת התובעים, אשר היו מיועדים לטוס ישיר לבריסל סירבו להעביר לטיסות אחרות.

            ג.          כתוצאה מהאמור לעיל, היו לתובעים הפסדים, כפי שפרטו בכתב התביעה וכן נגרמה להם עוגמת נפש ועל כך מבקשים הם לחייב את הנתבעת על כל מה שאירע להם סך של 1,350 יורו לנוסע וביחד לשני התובעים סך של 2,700 יורו, שהם שווה ערך לסך של 13,700 ש"ח.

2.         הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך ומפורט, תוך העלאת הטענה שהעיכוב נבע בשל כוח עליון ושעיקרן יפורט להלן, ושיש בהן - לדעתה- כדי לדחות את תביעת התובעים:

            א.         הנתבעת מבקשת להחיל על טענות התובעים את הכללים הקבועים ב"אמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית" (להלן:"אמנת ורשה") ומפנה לסעיפים הרלוונטיים שיש להחיל על התביעה דכאן.

            ב.         א)         התובעים רכשו כרטיסי טיסה מת"א לבריסל וחזרה בטיסות הנתבעת וטיסת הנתבעת, הנטענת על ידי התובעים, מבריסל לת"א בוצעה במטוס שביצע קודם לכן טיסה מניס לבריסל.

                                     ביום 23.6.11 בעת שמטוס הנתבעת עמד להמריא מניס לבריסל על מנת להמשיך משם לת"א, קבע מגדל הפיקוח בניס כי מסיבות של בטיחות טיסה (עומס יתר על המסלולים) ייחדו המראות רבות מן השדה, כולל טיסת הנתבעת לבריסל ורשות ההמראה ניתנה רק כעבור 34 דקות ממועד ההמראה המתוכנן.

                                     לרוע המזל, במועד בו אמור היה המטוס לנחות בבריסל, התחוללה בבריסל סערת ברקים ומסיבות של בטיחות לא ניתנה רשות נחיתה עד לאחר חלוף הסערה ובשל כך, נחת המטוס באיחור של 55 דקות.

                        ב)          כך ובשל כוח עליון, הגיע המטוס באיחור לבריסל וצוותי הקרקע עשו את כל המאמצים לבצע בזריזות את פריקת הנוסעים והמטענים ואת העמסת הנוסעים שהמתינו לטוס מבריסל לת"א וכך המריא המטוס לת"א באיחור של כ-40 דקות, קרי, במקום לנחות בשעה 00.20 הוא נחת בשעה 00.55 - איחור של 35 דקות.

                                     הנתבעת מפרטת את העבודה המאומצת שעשו צוותי הקרקע כדי לבצע פריקת הנוסעים והמטענים וכל הכרוך בכך ובעת שהגיע הזמן כבר להעלות את הנוסעים, הודיע מגדל הפיקוח לטייס שלא תתאפשר המראה - זאת לאור החלטת בג"צ בדבר "שעות ההגבלה" בלילה ולמרות מאמצי הטייס ומנכ"ל הנתבעת לאפשר המראה - מאמצים אלה לא נשאו פרי.

3.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שאלו באות לידי ביטוי בכתבי הטענות, בעדויות בבית המשפט ובחומר הראיות שהוגש לבית המשפט, אני מחליט לדחות את תביעת התובעים, שכן לא רק שהתובעים לא הוכיחו את הסעד אותו מבקשים הם בתביעה, אלא התביעה נדחית גם לאור האירועים שאירעו - אירועים אשר היו הגורם הישיר לעיכוב בטיסה והוכח בפני, שלנתבעת לא הייתה שליטה על אותם אירועים ולכן אין להטיל עליה אחריות - זאת לאור הנימוקים הבאים:

            א.         א)         אין חולק בין הצדדים, שאכן היה עיכוב או איחור בשעת ההמראה, אך עם כל הכבוד לתובעים, הם פרטו בתביעתם רק את שעות האיחור ואת ההפסדים הכספיים שנגרמו להם כתוצאה מכך, אך אין לי ספק, שהתובעים ידעו את סיבות האיחור או העיכוב ולמרות זאת - נמנעו הם מלפרטן בכתב התביעה.

                                     התובעים, כנראה, יצאו מתוך הנחה שקיומו של איחור או עיכוב - ולא חשובה הסיבה לכך- מעניק להם הזכות לקבל פיצוי בהתאם להפסדים שהם פרטו בכתב התביעה וכנראה, שבשל כך, הם לא טרחו לציין את הסיבות אשר גרמו לאיחור.

                        ב)          התובעים נקבו בסכום תביעה של 2,700 יורו, שהוא סכום הכולל את ההפסדים הכספיים המפרטים במספרים 1- 5 לכתב התביעה, ברם אין כל פירוט בכתב התביעה, מה סכום מייחסים התובעים לכל פריט ופריט בין 5 הפריטים המרכיבים את סכום התביעה על מנת להוכיח, שסך הכל המגיע לכל תובע הוא 1,350 יורו. אגב, לא ברור כלל, מדוע נעשו חישובי הסכומים בתביעה ביורו.

            ב.         א)         לגופו של עניין, מקבל אנוכי את טענת הנתבעת שעל האיחור או העיכוב הנטען על ידי התובעים, חלה אמנת ורשה, שכן סעיף 2 לחוק התובלה האווירית, התש"מ-1980 (להלן:"חוק התובלה"), קןבע, שעל תובלה אווירית בין שתי מדינות החתומות על אמנת ורשה, יחולו הוראות אמנת ורשה. כמו כן, קובע סעיף 19 לאמנה: "המוביל אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור בהובלת נוסעים...".

                                     בבר"ע (ת"א) 2224/02 קיבריש טורקיש אייר ליינס נ' קוגן אביאל, תק-מח 2004(1) 3127 נקבע, שהאמנה מקימה חזקה של אחריות המוביל כלפי הנוסע. אחריות זו היא אחריות מוחלטת, שאינה דורשת הוכחה כל עוד הנזק נגרם תוך כדי הובלה באוויר.

                                     עם זאת, מעניק סעיף 20(1) לאמנה פטור מאחריות למוביל האווירי במקרים מסוימים כגון:" הוכיח המוביל שהוא וסוכנו נקטו את כל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היה בידו או בידם לנקוט אותם אמצעים, לא יהיה נושא כל אחריות".